ביה"ד לא יתערב בגז"ד בימ"ש קמא בעניין עבירת קשירת קשר לגרם מוות בכוונה

במהלך חודש ספטמבר 2006, הודיעה חברת המשיבה, תגריד, כי בכוונתה לבצע פיגוע התאבדות.  במענה להודעתה, הודיעה המשיבה ל תגריד כי ביכולתה להשיג עבורה חגורת נפץ לצורך ביצוע פיגוע ההתאבדות. את חגורת הנפץ סבורה הייתה המשיבה להשיג מבן-דודה, אשר היה חבר בג'יהאד האסלאמי. זה האחרון אמנם הודיע למשיבה כי חגורת הנפץ הגיעה, אך היא עדיין לא ברשותו, אולם הבטיח להעמיד את חגורת הנפץ לרשות המתאבדת ביום המיועד לכך. בתאריך 14.11.06 הודיעה תגריד למשיבה כי היא מתחרטת ואין בכוונתה לבצע את פיגוע ההתאבדות. המשיבה ניסתה לשכנע את תגריד לבצע בכל אופן את פיגוע ההתאבדות, אולם, תגריד משכה ידה מכוונתה זו ולא הוציאה אל הפועל את כוונתה.

התיאור העובדתי דלעיל, פרנס את כוונת הצדדים לסיים את עניינו של תיק זה לאלתר, ומשהצליחו לצמצם את נקודות המחלוקת ביניהם והגיעו לכלל הסכמה, הניחו הצדדים לפני ביהמ"ש כתב אישום מתוקן אשר במסגרתו נכללה עבירת קשירת הקשר לגרימת מוות בכוונה. משהודתה המשיבה בכל המיוחס לה בכתב האישום המתוקן, ומשהורשעה עפ"י הודאתה, גזר ביהמ"ש את דינה ל-42 חודשי מאסר, מתוכם הורה כי 24 חודשי מאסר יהיו לריצוי בפועל ואילו היתרה תהיה על תנאי למשך 3 שנים. על כל אלו, גזר ביהמ"ש גם קנס כספי בסך 3,000 ש"ח.

כבר בשלב זה נכון יהיה לציין כי חברתה של המשיבה לקשירת הקשר, תגריד, הורשעה אף היא על יסוד תשתית עובדתית זהה, וביהמ"ש החליט לכבד הסדר טיעון בעניינה, אשר במסגרתו התבקש להשית על תגריד 34 חודשי מאסר, מהם 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. ביהמ"ש אף גזר ל תגריד קנס כספי בסך 3,000 ש"ח.

בנסיבות אלו, מכוונת התביעה את ערעורה זה כנגד קולת העונש שקבע בימ"ש קמא למשיבה. בטיעוניה בכתב ובע"פ סבורה התביעה כי שגה ביהמ"ש בשיקול הדעת ובהערכת חומרת מעשיה של המשיבה. המשיבה, כך לטענת התביעה, עשתה מאמצים ניכרים על מנת שפיגוע ההתאבדות יצא מן הכוח אל הפועל, ואף פנתה מיוזמתה ל תגריד כדי שזו לא תחזור בה מכוונתה. חומרה נוספת אשר ראתה התביעה במשיבה, לצד החומרות המפורטות לעיל, היא העובדה כי המשיבה לא הביעה כל חרטה למעשיה.

לא כך סברה הסנגוריה, אשר הדגישה את התקופה הקצרה המיוחסת לקשירת הקשר, ואת העובדה שבסופו של דבר לא נגרם כל נזק מקשירת קשר זו. על כל אלו, הדגישה הסנגוריה את עונשה של השותפה תגריד ואת הצורך לקבוע אחידות עונשית לכל המעורבים בפרשה.

כבר בפתח הדברים  ראוי לציין את חומרת מעשיה של המשיבה. אמנם, המשיבה לא הייתה היוזמת ולא בשלה נפתח האירוע. יחד עם זאת, והגם בעקיפין היו הדברים, נשאבה המשיבה לאירוע זה, מיוזמתה וביקשה לספק חגרת נפץ לצורך ביצוע פיגוע התאבדות. חומרת מעשיה של המשיבה מקבלים חיזוק נוסף, מהעובדה כי ניסתה לשכנע את תגריד לחזור בה מכוונתה שלא לבצע את פיגוע ההתאבדות. פיגועי ההתאבדות אינם ככל מעשה פשע אחר, ועל כן, יש להתייחס לכל מי אשר מגלה את צפונות ליבו, כי חלקו עם מבצעי פיגוע ההתאבדות, בחומרה רבה ביותר.

תוך התייחסות לחומרת מעשיה של המשיבה, כל מחלוקת לא יכולה להיות לנוכח קולת העונש אשר פסק בימ"ש קמא כאמור לעיל. אין כל ספק כי העונש אינו עומד בקנה אחד אל מול חומרת מעשיה, ובמיוחד כשזו לא גילתה כל חרטה כנה ואמיתית, היכולה לתמוך בענישה שכזו. יחד עם זאת, לא אוכל להתעלם מהעונש אשר נפסק בסופו של דבר לשותפתה. אמת כי כל מקרה ומקרה לגופו וכל תיק נוטל את נסיבותיו, יחד עם זאת, לא אוכל לקבל בנסיבותיו של תיק זה כי מנותקים הם תיקי השותפות, ואין בהם כדי להשפיע אחד על משנהו.

ציינתי כבר בראשית הדברים, כי בעניינה של תגריד הגיעו הצדדים להסדר טיעון, אשר במסגרתו התבקש ביהמ"ש להשית עליה עונש מוסכם של 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בהנמקתה לכך, ציינה התובעת המלומדת כי הנימוקים להסדר היו "עברו הנקי של הנאשמת, הודאתה באשמה והחיסכון בזמן שיפוטי וכן העובדה כי הפיגוע סוכל בשל חרטתה של הנאשמת. כמו כן התביעה לקחה בחשבון את עונשה של שותפתה של הנאשמת." אמנם, בדיון שהתקיים לפניי הצהיר התובע המלומד, כי הטעם אשר עמד ביסוד הסדר הטיעון היה חרטת תגריד בלבד והצורך לתת להתנהגות זו ביטוי הולם בענישה, ברם, מתוך האמור לעיל עולים טעמים נוספים, ובין היתר, עונשה של המשיבה דנן.

בנסיבות אלו, לא ניתן להתעלם מהשוואה הכרחית זו. אמנם, עניינה של תגריד הסתיים בהסדר טיעון, וברגיל אין אנו למדים גזירה שווה מהסדרים שכאלו, ברם, דומני כי במקרה דנן קיימת הזנה הדדית בין המשיבה ובין חברתה תגריד. גם בימ"ש קמא לא הצליח לתעלם מגזר הדין שניתן בעניינה של תגריד, והעמיד את חומרתה של המשיבה על הרף הגבוה יותר. יחד עם זאת, ניתנת האמת להאמר, כי גם הסנגוריה ציינה בסופו של דבר, הגם כי היו אלו בשפה רפה, כי דבר חומרתה של המשיבה גבוהה מחומרת תגריד, אולם, חומרה זו צריכה לקבל את ביטויה תוך השוואה לעונש שגזר ביהמ"ש ל תגריד.

אם עתרה התביעה הצבאית לעונש של 6 עד 7 שנות מאסר לריצוי בפועל, הרי כי הרחיקה לכת עד מאוד. עתירה שכזו אינה עומדת בקנה מידה עונשי כלשהו, ואין בו כדי לבטא אחידות עונשית מהי. ייתכן, לו הייתי מתבקש לדון בעניינה של המשיבה מלכתחילה, הייתי מחמיר עם המשיבה קצת מעבר לפסיקתו של בימ"ש קמא. ברם, משקבע ביהמ"ש את מה שקבע, אינני רואה כל עילה להתערב בפסיקתו. סבור אני כי הוא הביא לידי ביטוי את כל השיקולים הצריכים לתיק זה ולא שגה בהערכת חומרתה של זו על פני חברתה.

לנוכח כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור.

ניתן היום, 25 בדצמבר 2007, ט"ז בטבת התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר פסק דין זה לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי + גו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: